האם לימוד הרמוניה מסורתית רלוונטי למי שאינו מוזיקאי קלאסי?
כיצד נוכל להפיק מזה תועלת בהלחנת שירים, הפקה, או יצירת מוזיקה לסרטים?
המאמר כתוב בלשון נקבה וזכר לסירוגין, ומתייחס לכווווולם.ן
עבור מוזיקאים שאינם קלאסיים, למשל בסגנונות המוזיקה הקלה או העממית, לימוד הרמוניה מסורתית לרוב לא נמצא בראש סדר העדיפויות, ולא כולם מרגישים שיש צורך בכך. כאשר אנחנו לומדים הרמוניה מסורתית, אנחנו כותבים לרוב בארבעה קולות, תוך הקפדה על כללים נוקשים למדי מבחינת תחביר הרמוני והולכת קולות , ומשתמשים כמודל בסגנון של מלחינים כדוגמת יוהאן סבסטיאן באך.
דעתי היא שלימוד ותרגול הרמוניה מסורתית יכול להביא תועלת כמעט לכל סוג של מוזיקאי, ממספר סיבות:
1) הרגלים: סגנונות רבים עדיין מבוססים במידה רבה על עקרונות ההרמוניה המסורתית, ומבחינות מסויימות ההבדל העיקרי בין התקופות הוא מידת ההקפדה וההצמדות לכללים הידועים, ולא הכללים עצמם. למשל - העיקרון הפשוט של מעבר בין אקורדים תוך תנועה מינימלית של הקולות עדיין מכתיב במידה רבה את צורת הליווי בפסנתר, וכתיבת קולות רקע ותפקידים שונים. דוגמה נוספת: ההרגל של לפתור את הטון המוביל כלפי מעלה כאשר הוא בקול העליון בהחלט מקובל גם בשירים פופולריים, גם אם בסגנון הזה ניתן למצוא יוצאי דופן יותר בקלות. ישנן דוגמאות רבות נוספות אבל העיקרון ברור - עקרונות רבים מיושמים גם במוזיקה פופולרית, גם אם בה יש יותר יוצאי דופן. לימוד הרמוניה הוא לא שינון של חוקים או נוסחאות, אלא תרגול והקניית הרגלים. אם ההרגלים האלו יהיו מוטמעים בנגינה ובכתיבה שלנו, יהיה לנו יותר קל להגיע לתוצאות טובות.
נביט בעיבוד הקולי המעולה בשיר "You Won't See Me" של הביטלס
בהמשך לתווים מצורף וידאו של השיר (מתחיל בדקה 1:33), וכמו כן קישור לאותו מקום עם הקולות בלבד, באותו מקום.
2) יכולות מגוונות: עקרונות הכתיבה הרב-קולית נעשים יותר ויותר חשובים, ככל שאנחנו כותבים להרכב גדול יותר. יש לכך מספר סיבות. ראשית, ככל שרמת המורכבות גדולה יותר, קשה יותר לסמוך על אינטואיציה או על ניסוי וטעייה, ויש יותר צורך בשיטות עבודה מסודרות, אותן ניתן לקבל מתרגול הרמוניה, בין היתר.
שנית, כאשר יש קולות מרובים ושונים אחד מהשני, כלומר כל קול מבוצע על ידי כלי אחר (בניגוד לליווי בפסנתר או גיטרה למשל שמנגנים את כל הצלילים), המרקם הרבה פחות "סלחני" לפגמים בכתיבה. ניתן לומר כמעט בוודאות שכאשר אמן פופ מפורסם מופיע עם תזמורת, המתזמרת למדה הרמוניה בצורה מסודרת, בלי קשר לרמת הידיעה של האמן עצמו בנושא, ולרמת המורכבות של השיר עצמו. כלומר, לימוד הרמוניה מאפשר לנו לעשות הרבה יותר מרק לכתוב שיר מוצלח, לנגן יפה, או לאלתר יפה. באמצעות הידע היותר מעמיק נוכל לקחת את היצירה רחוק יותר, ולשלוט יותר בתוצאה הסופית של היצירה שלנו, במקום להסתמך רק על הידע של מעבדים, מפיקות, ומתזמרים, וכמובן, לעסוק בתחומים האלו בעצמנו. למי ששואף לעסוק במוזיקה לקולנוע הנושא בהחלט חשוב, מאחר וסרטים רבים משתמשים במוזיקה תזמורתית.
Photo by Samuel-Sianipar
3) מיומנות: לימוד ותרגול הרמוניה, במיוחד ליד המקלדת, הוא סוג של "חדר כושר" למוזיקאים שפשוט משפר את המיומנות המוזיקלית הכללית שלנו - בקריאה, במיומנות המקלדת, או כל כלי אחר שנבחר, וכן מפתח את השמיעה. למשל, נגינת מהלך הרמוני מסויים בכל הסולמות יגרום לנו לדעת היטב את הסולם והאיצבוע שלו. נגינה של ההיפוכים וההצללות השונות תגרום לנו לזכור אותם, וללמוד לשמוע אותם.
Photo by John Arano
4) תקשורת: כשמוזיקאיות מדברות על רעיונות, הן משתמשות במונחים מקצועיים כגון דרגות הרמוניות , צלילי מתח, צלילים כרומטיים ועוד. על ידי לימוד השפה, נוכל להעביר את הרעיונות שלנו בצורה יותר טובה למוזיקאים אחרים, וכמובן גם להבין אותם. בנוסף, המושגים הכלליים בהרמוניה משמשים גם ללימוד סגנונות אחרים, כגון הרמוניה של הג'אז.
Photo by Cottonbro
5) השראה: במהלך הלימוד אנחנו נחשפים לגדולי המלחינים, ולמסורת שהתפתחה במהלך שנים רבות. אין לי ספק שהשהייה במחיצת הענקים האלו תתן לכם השראה, ואולי כמה מהלכים ימצאו את דרכם גם לשירים שלכם!
להתייעצות על לימודי הרמוניה ניתן לפנות אלי באמצעות המייל asaffink@gmail.com.
בהצלחה!
Photo by Benjamin Lehman
Comments